<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"י ח"ד</h1>
<h2>דף ח:</h2>
רכוב לא קני אלא כשמנהיג ברגליו דהיינו משיכה גמורה ורכוב בלא מנהיג ומנהיג קנה מנהיג ולא רכוב ושנים רוכבין קנו שניהם וכל כך עדיף הרוכב אחרון כמו ראשון. ואין הבהמה נקנית אלא בדרך שרגילין כגון גמל במשיכה וחמור בהנהגה או בהפך חד מינייהו קני. ומספקא בגמרא הי קני והי לא קני הילכך במכר או במתנה לא קני חד מינייהו ואוקי ממונא בחזקת מריה קמא ובמציאה והפקר קנו שניהם וסוף דבר אין הבהמה נקנית אלא כמו שרגילין בהנהגתה. ורכוב בר"ה קנה באד' חשוב או אדם מזולזל או אשה אבל בסימטא או בשדה קני ובמציאה ובהפקר בכל ענין קנה ופרש"י ומנהיג בין בעי' בין בשדה ואחד מנהיג ברגליו ורכוב ואחד תפוס במוסרה רכוב קנה חמור והרצועות שבראש החמור ותופס מוסרה קנה מה שבידו והשאר מן המוסרה לא קנה לא זה ולא זה ורכוב לעולם לא קני זולתי אם מנהיג ברגליו או שניהן רכובין במציאה או בהפקר אבל אם בא אחר והנהיגה הרי היא שלו מאחר שהשני' רוכבין לא היו מנהיגין ברגליהן ובאשה בלא הנהגה ברגליה קנה ברכיבה לחודא שכן דרך האשה לרכוב בלא הנהגה וקנה בין במכר בין במתנה בין במציאה והפקר. ועוד פשוט ויחלקו בשבועה לגבי מציאה כשקנו שניהם כי כל אחד יאמר כולה שלי ואם הם מודים או שיש עדים חולקין בלא שבועה מציעא. משוך בהמה לקנות כלים שעליה אינו כלום כי לקנות אינו רשות שיקנה עד דאמר קני ואם אמר משוך בהמה זו וקני כלי שעליה לא קנה הכלים במשיכת הבהמה מאחר שאינו מקנה לו הבהמה ואוקמא בחזקת מריה (קאמ') [קמא] כי היא בעיא ולא איפשיטא ואי אמר ליה קני בהמה וקני כלים שעליה לא קנה כלים במשיכת הבהמה ואפילו עמדה ואם הבהמה כפותה קני כלים מטעם חצר ומה שאמרנו בקנה בהמה וקנה כלים מטעם חצר דוקא היכא דאמר ליה קני בהמה אבל אם אמר ליה משוך בהמה וקני כלים שעליה ולא הקנה ליה גוף הבהמה לא שנא כפותה לא שנא שאינ' כפותה היא בעיא ולא איפשיטא ואוקי ממונא בחזקת מרי קמא מציעא. מכר הראש ולא מכר הרגלים או בהפך מכר קנה עם ריאה לא מכר כבד או בהפך בבהמה גסה אבל בדקה מכר ובתוספתא ובמקום שיש מנהג הכל כמנהג המדינה. מכר הראש מכר הרגלים מכר רגלי' לא מכר הראש בתרא [פ"ג ע"ב]. כתב הרמב"ם ז"ל העיקר הגדול בדברים אלו שהוא מנהג המדינה והשמות ידועים בייחוד בכל דבר ודבר ובמקום שאין מנהג ולא שם שהכל אומדין ביחוד בלא שיתוף הולכין אחר אלו הכללות שביארנו.
